ביאור:אסתר ב ז
אסתר ב ז: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת."
תרגום ויקיטקסט: ומרדכי היה אומן (מחנך) את הדסה, שנקראה גם אסתר, והיתה בת דודו, כי לא היו לה אב ואם. כשאביה ואמה מתו, מרדכי אימץ את הדסה ולקח אותה לו לבת. והנערה הדסה היתה יפת-תואר וטובת-מראה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ב ז.
דקויות
[עריכה]אֹמֵן
[עריכה]אומן במשחק מילים: מלמדה ומאמנה לכל דברי חול ומדעים, וגם מאמנה לאמונה באלוהי אברהם, יצחק ויעקב. ואכן אסתר גדלה לחוכמה ואמונה והיתה (בראשית ב יח): "עֵזֶר כְּנֶגְדּו", עד שהמלך היה חיב לשאול מה מרדכי (אסתר ח א): "הוּא לָהּ." בחשד שאולי הם נשואים.
מרדכי לימד את הדסה היתומה כאילו שהיא בתו, ואפילו יותר מזה מרדכי אומנה להיות נסיכה ומלכה בהתאם למעמדה כבת-דודו ממשפחת שאול המלך. כך אנו רואים בהמשך, שהדסה ידעה להוציא דבר מתוך דבר, ידעה לעמוד לפני המלך ולדבר, פעלה לחיסול אויבי עם ישראל ולקבלת התורה וחג פורים.
בת דודו
[עריכה]האם מרדכי היה היה דודה (אחי אביה) או בן-דודה (אבותיהם היו אחים)?
- במקומות הבאים: "אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ", (אסתר ב יט): "אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי" ברור שאביחיל, אבי אסתר, היה דודו של מרדכי.
לפי המנהג, מרדכי היה יכול לשאת את בת-דודו לאישה, אולם אין הוכחות שכך היה, למרות שהמלך שאל מה מרדכי (אסתר ח א): "הוּא לָהּ.", והיה מרוצה מתשובתה.
לפי הסיפור לא נראה שלמרדכי היו ילדים או אישה, כך שהוא השקיע את כל זמנו בחינוכה של הדסה כשהיתה בביתו וכאשר היתה בבית הנשים של המלך. מרדכי היה צריך להזהר בכבוד הדסה שלא יצא שם גנאי לנערה בביתו.
אילו להדסה היו אחים בוגרים, הם היו לוקחים את אסתר לביתם. אילו להדסה היו אחים קטינים, מרדכי היה לוקח אותם עליו. אילו להדסה היו קרובים יותר קרובים ממרדכי, הם היו לוקחים אותה למשפחה שיש בה נשים. מכאן אפשר להסיק שהדסה היתה בת יחידה להוריה. כאשר מרדכי טוען ש(אסתר ד יד): "אַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ", להדסה זה היה ברור שמרדכי מתכוון לעצמו, כי הוא היה הקרוב ביותר לבית אביה.
הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר
[עריכה]מרדכי ממשיך בתוכניתו להמליך את אסתר. הדס היה הפרח והענף שבו האלה עשתורת התקשטה. מרדכי שינה את שמה של הדסה לשם זר על שם האלה עשתר (אלת האהבה, הפריון והמלחמה) כמו ששמו הזר שלו היה מרדכי על שם האל הבבלי מרדוק. כאשר אסתר נלקחה לארמון מרדכי אסר עליה לגלות את עמה, וכך היא הופיעה כאלה עשתורת, אלת כל העמים. היא התנהגה כאלה והתיחדה בחדרה, ושמה נתן לה הגנה בבית הנשים בארמון המסוכן. המלך קיבלה כאלה, ויחוסה היה מעל ומעבר ליחוסה של ושתי, נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל. כדי לא לקלקל את יחוסה ולהמשיך את ההרמוניה בין עמי ממלכתו, המלך נמנע לדעת ולפרסם את עמה ומשפחתה. בהמשך נראה שלמשתה חתונתו עם אסתר, המלך הזמין רק את (אסתר ב יח): "כָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו" ולא את (אסתר א ג): "חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו", כדי שזהותה לא תתגלה והעמים לא ידעו שנציגתם לא נבחרה.
הקבלות
[עריכה]בהמשך נראה שלמרדכי היתה תוכנית להציל את היהודים מטמיעה והתבוללות, כשם שקרה לעשרת השבטים. הוא למד ממעשה אלוהים במצרים: כשם שאלוהים גרם שבני ישראל יהיו עבדים במצרים, יזכו בנצחון גדול, ילמדו לחגוג חג חדש, וקיבלו את התורה, כך עשה מרדכי. הסרוב לכרוע הביא לנו: סכנה, ישועה, את חג פורים, והיהודים קיבלו עליהם את התורה.
בתוכנית הזאת, תפקידה של אסתר מקביל לתפקידו של משה. כאשר מרדכי אימץ את הדסה וגרם לה להגיע לבית אחשוורוש, הוא עשה כיוכבד, שהניחה את משה בסוף כדי שבת פרעה תאמץ אותו.
מקורות
[עריכה]נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
נלקח מ- מדוע מרדכי לא כרע וסיכן את העם?. אילן סנדובסקי, http://hidush.co.il/hidush.asp?id=20135